כאשר מדובר בילדים שלנו, אנחנו תמיד נעמוד "על בריקאדות" למען בריאותם.
כשהם חולים אנחנו לא בוחלים בשום אמצעים. רוצים להשיג את התור הראשון,לבחור את הרופא הכי טוב, ולהשיג את התרופה הטובה ביותר. והכול כאן ועכשיו.
וכסף לא מהווה בעיה. נכון?
עצרו רגע וחשבו.
האם שאלתם את עצמכם מיהו רופא הילדים הטוב ביותר?
לפי מה הוא נמדד?
האם זהו הרופא שמפנה את ילדכם לכמה שיותר בדיקות או כזה שחוסך בכאלה?
האם זהו הרופא שרושם אנטיביוטיקה או שנמנע ממנה כמה שיותר?
האם זהו הרופא שתמיד יודע מה יש לילד שלכם ולעולם אינו מהסס באבחנותיו?
במהלך השנים ובתוקף היותי אמא לשלושה, נתקלתי ברופאים רבים.
קטע מצחיק הוא שלמרות סגנונם השונה (פטפטנים/לקונים/מצחיקים/ משעממים) דומה שהם באו מאותו מועדון.
למועדון הסגור הזה קוראים:
"אני יודע יותר ממך ולא אגלה לך הכול".
למה?! אחרי הכול, מדובר בבריאות שלנו, של הילדים שלנו.
מדוע לא לשתף בלבטים? האם הם חושבים שהדבר יתפרש כחולשה, או כחוסר מקצועיות?
פירות חטאי היוהרה האידיוטית הזאת או חוסר הביטחון הזה, איך שתבחרו, הם:
? הפנייה לבדיקות מיותרות.
? לחילופין: הימנעות מהפניה לבדיקות מסוימות.
? מרשמים לתרופות מיותרות/בלתי מתאימות.
? עיכוב בהפניה לרופא מומחה.
? בזבוז זמן יקר.
רופאים "נחמדים" במיוחד שכללו את השיטה ונוהגים ללעוג להורים המציגים שאלות או תובנות שיש להם לגבי מצב הילד.
מי אתה שתאיים עליי? אני פה הרופא.
(אז מה אם אין לי בעצם מושג מה לעזאזל יש לילד שלך?)
ולכן, עם השנים למדתי לא תמיד לסמוך על מילה של רופא. סליחה.
עוד הפעם - לא תמיד לסמוך על מילה של רופא.
מאז המצאת האינטרנט, הללויה, יש לי היכולת לחקור ולחפור ולהגיע למידע מהימן מאוד, מה שהיה חסר מאוד בעידן בו המידע לא היה כל-כך זמין.
ולמה בכלל אני טורחת להעלות כל זאת?
משום שהשבוע למדתי להעריך מהי רופאת ילדים טובה.
אז ככה. היא לא רושמת ישר אנטיביוטיקה. מעדיפה להימנע אם אין ממש צורך.
היא אנושית, חמה ובלתי מתנשאת.
היא מתעניינת מה יש לי לומר.
היא דווקא בעד רפואה משלימה.
כן. זו רופאת הילדים של בתי.
כרופאה מנוסה ושקולה היא הרהיבה עוז ואמרה לי השבוע שאינה יכולה יותר לעזור לבתי. ניסינו תרופה מסוימת, והדבר לא הועיל.
היא לא ניסתה למכור לי שטויות. שמה את כל הקלפים על השולחן.
היא פירטה לי את כל הכלים אשר עומדים לרשותה במסגרת הרפואה הקונבנציונאלית, ולא הסתירה דבר.
היא הסבירה לי בגילוי לב כי לרפואה אין בעצם יותר כלים להתמודד עם המחלה הזו.
לא נפלתי משמחה, אם אתם באמת רוצים לדעת.
אבל כן הערכתי את גילוי הלב, האומץ, הפתיחות והשיתוף בהתלבטויות.
הערכתי אותה, כי נתקלתי כל כך הרבה פעמים ברופאים שהסתירו את הידיעה על חוסר הידיעה שלהם ובילפו, מרחו ואז רשמו משהו, כדי שאשתוק.
שנים של ניסיון מר לימדו אותי את השיעור כי רופאים הם בעצם שחקנים.
שנים של ניסיון רע לימדו אותי כי גם המערכת הרפואית מונעת לעיתים משיקולים קרים של אינטרסים כלכליים.
ולאו דווקא בהתאמה עם מצב בריאות ילדיי.
והסוף?
מכיוון שממילא אני אנציקלופדיה מהלכת לגבי מחלתה של בתי, ידעתי שדברי הרופאה אינם ניסיון להיפטר ממני, אלא כנות מקצועית, במלוא מובן המילה.
בעידודה, ולאחר טיפול עבר מוצלח בהומואפתיה, חידשתי קשר עם המטפל שלנו.
הוא היה שם בשבילנו. נתן לי הוראה לקנות תכשיר מתאים.
קנינו, התחלנו, והופ, אחרי יומיים שיפור.
ולא, אני לא יכולה להוכיח מחקרית שההחלמה קשורה לאותו תכשיר.
הומאופתיה לא הוכחה מעולם מחקרית, לפי מיטב ידיעתי.
אבל אם לילדה יותר טוב, למי אכפת?
נטע דורון. אמא לשלוש. מתמחה בשיווק ברשתות חברתיות.
